מדרש על שמואל ב 15:24: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(דף ע״ג) ת״ר כיצד שואלין השואל פניו כלפי השכינה השואל אומר (ש״א ל ח) ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו והנשאל אומר רדוף כה אמר ה׳ עלה והצלח רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר כה אמר ה׳ אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול משום שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו ואינו מהרהר בלבו משום שנאמר (שם) ושאל לו וגו׳ אלא כדרך שדברה חנה בתפלתה שנאמר (ש״א א יג) וחנה היא מדברת על לבה. ואין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד ואין מחזירין לו אלא ראשון שנאמר (שם כג יא) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ויאמר ה׳ ירד. והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון אלא דוד שאל (שם ע״ב) שלא כסדר והחזירו לו כסדר כיון שידע ששאל שלא כסדר חזר ושאל כסדר שנאמר (שם) ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול ויאמר ה׳ יסגירו ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו לשנים שנאמר (שם ל ח) וישאל דוד בה׳ לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנא׳ (במדבר כז כא) במשפט האורים ולמה נקרא שמם אורים ותומים אורים שמאירים את דבריהם. תומים שמשלימין לדבריהם. ואם תאמר בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו להם מפני שלא ביחנו אם לנצוח אם לינצח ובאחרונה שביחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר (שופטים כ כח) ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל ויאמר ה׳ עלה כי מהר אתננו בידך. כיצד נעשית רבי יוחנן אמר בולטות רשב״ל אומר מצטרפות. הא לא כתיב צד״י אמר רב שמואל ברבי יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. והא לא כתיב טי״ת אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישרון כתיב שם. מיתיבי כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלים בו שהרי שאל צדוק ועלה לו ושאל אביתר ולא עלה לו שנאמר (ש״ב טו כד) ויעל אביתר. דמסייע סיועי בהדייהו: פיסקא ואין נשאלין בהם להדיוט אלא למלך ולאב״ד ולמי שצורך הצבור בו. מנא הני מילי א״ר אבהו אמר קרא (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו׳ הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין:

סג מִשְׁנָה. כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה (בגדים) [כֵּלִים]. וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה וְכוּ'. בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶם לְהֶדְיוֹט אֶלָּא לַמֶּלֶךְ. (ולבית דין) [וּלְאַב בֵּית־דִּין]. וּלְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ. [גְּמָרָא]. תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד שׁוֹאֲלִין? הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו כְּלַפֵּי הַנִּשְׁאָל, וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי הַשְּׁכִינָה. הַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר: (שמואל א ל׳:ט״ו) "אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה"? (האשיגנו) הַנִּשְׁאָל אוֹמֵר: רְדֹף! "כֹּה אָמַר ה' עֲלֵה וְהַצְלַח"! רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר: "כֹּה אָמַר ה'", אֶלָּא: "עֲלֵה וְהַצְלַח"! אֵין שׁוֹאֲלִין בְּקוֹל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ז:כ״א) "וְשָׁאַל לוֹ" ("במשפט האורים") וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) ("על פיו יצאו, ועל פיו יבאו") ["וְשָׁאַל לוֹ" וְגוֹ']. אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁדִּבְּרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א א׳:י״ג) "וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ". וְאֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, וְאִם שָׁאַל, אֵין מַחֲזִירִין לוֹ אֶלָּא אֶחָד, וְאֵין מַחֲזִירִין לוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "הֲיַסְגִּרֻנִי בַּעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ? הֲיֵרֵד שָׁאוּל (קעילה) כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ? ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ! וַיֹּאמֶר ה': יֵרֵד". וְהָא אָמַרְתְּ: אֵין מַחֲזִירִין אֶלָּא רִאשׁוֹן? אֶלָּא, דָּוִד שָׁאַל (דף עג ע"ב) שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, וְהֶחֱזִירוּ לוֹ כְּסֵדֶר. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁשָּׁאַל שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, חָזַר וְשָׁאַל כְּסֵדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר דָּוִד: הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אוֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל? וַיֹּאמֶר ה': יַסְגִּירוּ". וְאִם הוּצְרַךְ הַדָּבָר לִשְׁנַיִם, מַחֲזִירִין לוֹ לִשְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ל) "וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר: אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה? הַאַשִּׂגֶנּוּ? וַיֹּאמֶר לוֹ: רְדֹף, כִּי הַשֵׂג תַּשִּׂיג! וְהַצֵּל תַּצִּיל"! וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵרַת נָבִיא חוֹזֶרֶת, גְּזֵרַת אוּרִים וְתֻמִּים אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כז) "בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים". וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם "אוּרִים וְתֻמִּים"? 'אוּרִים', שֶׁמְּאִירִים אֶת דִּבְרֵיהֶם. 'תֻּמִּים', שֶׁמַּשְׁלִימִין לְדִבְרֵיהֶם. וְאִם תֹּאמַר: בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, מִפְּנֵי מַה לֹּא הִשְׁלִימוּ? (להם? מפני) [הֵם) שֶׁלֹּא בִּחֲנוּ אִם לִנְצֹחַ אִם לִנָּצֵחַ. וּבָאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּחֲנוּ, הִסְכִּימוּ! (והשלימו להם) שֶׁנֶּאֱמַר: (שופטים כ׳:כ״ח) "וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (הכהן) [בֶּן אַהֲרֹן] עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר: הַאוֹסִף עוֹד (לגשת) [לָצֵאת] לַמִּלְחָמָה עִם [בְּנֵי] בִנְיָמִין אָחִי אִם אֶחְדָּל? וַיֹּאמֶר ה': (עלה) [עֲלוּ]! כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ". כֵּיצַד נַעֲשֵׂית? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בּוֹלְטוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: מִצְטָרְפוֹת. הָא לָא כְּתִיב [בְּהוּ] צָדִ"י? אָמַר [רַב] שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק: "אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב" כְּתִיב שָׁם. וְהָא לָא כְּתִיב טֵי"ת? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: "שִׁבְטֵי יְשֻׁרוּן" כְּתִיב שָׁם. מֵיתִיבֵי: כָּל כֹּהֵן שֶׁמְּדַבֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּשְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו, שׁוֹאֲלִים בּוֹ. שֶׁהֲרֵי שָׁאַל צָדוֹק וְעָלָה לוֹ, וְשָׁאַל אֶבְיָתָר וְלֹא עָלָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ט״ו:כ״ד) "וַיַּעַל אֶבְיָתָר". דִּמְסַיֵּיעַ סִיּוּעֵי בַּהֲדַיְהוּ.

(ע״ב) פיסקא. משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים. מאן נביאים הראשונים א״ר הונא שמואל ודוד ושלמה רב נחמן אמר בימי דוד זמנין סליק וזמנין לא סליק שהרי שאל צדוק ועלתה לו שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר (ש״ב טו כד) ויעל אביתר מתיב רבה בר בר שמואל (ד״ה ב כו ה) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים מאי לאו באורים ותומים לא בנביאות ת״ש משחרב בהמ״ק ראשון בטלו ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך מבית דוד ואם לחשך אדם לומר (עזרא ב סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו בקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים אמור לו כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד אלא אמר רב נחמן מאן נביאים הראשונים לאפוקי חגי זכריה ומלאכי דאיקרו אחרונים דתניא משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקדש מישראל ועדיין היו משתמשין בבת קול וכו׳: